התחלתי לרוץ..ומה הקשר של זה לקריפטו או השקעות?
אף פעם לא אהבתי לרוץ, למעשה די שנאתי את זה מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה בבית הספר שהיו מכריחים אותי לרוץ כמה ק”מ..לא זוכרת כבר כמה.
ואז הגעתי לצבא, שירתתי בצה”לנו היקר 14 שנים. מידי שנה היה בוחן בראור שכל אנשי הקבע נדרשים לעבור. המבחן כלל תרגילי כושר וביניהם ריצה, בכל זאת, הייתי קצינה בצבא וצריכה לשמור על רמת כושר סבירה.
העניין שממש לא אהבתי את זה ובפרט את עניין הריצה, וזה בלשון המעטה. אחרי 200 מטר הייתי מתמסכנת, מתלוננת, עוברת להליכה ולא מבינה מה עשיתי שהרע גורלי ונגזר עליי לרוץ 2 ק”מ שלמים!
וככה משנה לשנה התלוננתי וזה רק הלך וגבר עד שמיצבתי את עצמי בתור אחת שלא אוהבת לרוץ – שנים האמנתי בזה.
הפלא ופלא, עברו 14 שנים, השתחררתי מהצבא, היתי קצת בחופש, מנותקת משגרה, חוייבויות ומפקדים והכרתי את עצמי מחדש – אותי כמו שאף פעם לא באמת הכרתי את עצמי. הפלא הזה לא קרה סתם, הייתי בחופש גם בראש שלי וגם במציאות והיה לי זמן – להתנסות, לחשוב, להבין ולהכיר מי אני באמת.
כבר תקופה ארוכה שמפריע לי מחשבתית שאני לא עושה ספורט ולא הרבה תנועה מאז שהשתחררתי. זו הסיבה שהתחלתי לעשות הליכות בערבים. ככל שהתמדתי הרגשתי שזה נחמד, ככל שהתודעה שלי התרגלה לזה, הרגשתי שאני יכולה גם יותר ושאני צריכה , אבל להוציא עוד אנרגיה מאשר בהליכה.
לאט לאט גבר הרצון שלי גבר, לא יודעת למה או מאיפה זה הגיע פתאום, הרי ממש לא אהבתי את זה עד עכשיו, אם לא לאמר שנאתי. כנראה שהרצון הזה בער בי בגלל שאף אחד לא הכריח אותי יותר, אולי כי היה לי זמן פנוי ואולי כי הצלחתי להסתכל פנימה באמת ולהבין שזה דווקא כן משהו שהייתי רוצה לעשות ואולי הריצה היא אותה ריצה זו ששנאתי מבית ספר, אבל אני בת אדם שונה ממה שהייתי פעם. וכך קרה שמידי פעם הייתי משלבת ריצה בהליכות שלי, כל פעם הייתי קובעת לעצמי יעד קצר של ריצה והייתי עומדת ביעד הזה וחוזרת להליכה.
יום אחד, בלי לחשוב יותר מידי פעמים במקום ההליכה הרגילה שלי שמשלבת ריצה, פשוט התחלתי לרוץ וזה מבלי לקבוע יעד שבו אני מסיימת לרוץ וחוזרת להליכה. בזמן שרצתי דמיינתי את הפרק הראשון שלי בפודקאסט העתידי שלי שהולך לדבר על “שחרור” תרתי משמע (גם מהצבא ועל הדרך מהרבה דברים שהכרתי) ומבלי ששמתי לב השלמתי 2 ק”מ שלמים. אלו שאף פעם לא יכולתי לרוץ אותם עד היום.
וואו…איזה תחושת הישג מטורפת, איזו תחושת קלילות שמעולם לא חוויתי וכאילו אני צעירה בכמה שנים. התחושה הזו גרמה לי להתמכר ולרוץ שוב ושוב (סה”כ מדובר על שלושה שבועות :). והיום, אני שחשבתי שאני לא אוהבת לרוץ, עושה זאת בהתמדה ובחריצות, כל פעם 2 ק”מ – שזה לא הרבה, אבל בשבילי זה המון.
תובנות שלמדתי מלרוץ 2 ק”מ
-
אנשים משתנים כל הזמן, אין משהו שהוא קבוע, מי שהייתי אתמול זה לא מי שאהיה מחר ולכן גם מי אני ומה מתאים לי משתנה עם הזמן. אני מאוד מאמינה בזה שאין אמת אחת, ושאסור לי להתקבע על משהו או להגיד משפטים כמו “אני לעולם לא ארוץ”. ברגע שאנחנו מקובעים על משהו ומדברים בסימני קריאה, זה אומר שאנחנו לא פתוחים לדברים אחרים, להשתנות שלנו ואולי לדברים טובים שנפספס כי לא הייתי מוכנים לשמוע.
-
לחשוב יותר מידי זה רע, לפעמים פשוט צריך לעשות בלי לתכנן ולהתכונן יותר מידי.
-
הרבה מהיעדים שהיו לי, היו רק בראש שלי, בפועל יכולתי הרבה יותר, אבל בראש שלי נקבעה תקרת זכוכית שעמדתי בה בריצה ליעדים הקצרים שהצבתי לעצמי. למעשה הבנתי שהיכולות שלי, הן רק מה שאני מגדירה לעצמי בראש שלי ולא יותר מזה. ככל ואגדיר יעדים רחוקים יותר של ריצה (או כל דבר אחר בחיים) ככה אעמוד בזה.
-
ככל שעשיתי יותר הליכות והתמדתי, ככה המוח שלי התבשל עם המחשבה של ריצה ושאני מסוגלת לעשות את זה. כשרק דמיינתי ולא עשיתי זה היה רחוק ממני שנות אור, לא יכולתי אפילו למדיין את עצמי רצה. וגם בחיים, ככל שאני עושה יותר, ככה ההזדמנויות מגיעות יותר- התנועה יוצרת מעגל קסמים שמזין את עצמו וזה בניגוד מרקלשבת ולדמיין.
-
במהלך הריצה שלי אני אף פעם לא חושבת על הסוף, אלא תמיד על היעד הקרוב וגם זה רק ברגע של מחשבה. ברוב הפעמים אני בכלל לא חושבת על היעדים, אלא חושבת על כל מיני רעיונות טובים שלא עולים לי בשוטף – בין אם זה לפוסטים (ככה הפוסט הזה נולד), מיזמים, קשרים שאני צריכה לחדש ועוד. למעשה – ככל שנהניתי יותר מהדרך ולא הסתכלתי על המטרה בסוף, ככה היא עברה לי יותר בקלות. ואני בת אדם של דרך – אני מקדשת את הדרך לא פחות מהמטרה. אם השגתי מטרה ולא נהנתי מהדרך, בגדתי בעצמי. אבל אם נהנתי מהדרך – לא רק שאשיג את המטרה, אלא שהדרך תהפוך למטרה בפני עצמה שתוליד לעוד מטרות.
-
ככל והכריחו אותי לרוץ וזה לא בא ממני זה גרם לי לסבל גדול. בדיעבד, זה לא אומר שלא אהבתי את זה, להפך, דווקא אהבתי את זה מאוד, זה רק היה בנסיבות הלא נכונות. והיום אני מבינה שאם יש דברים שאני ממש לא אוהבת, אולי דווקא שם טמון רצון גדול שלי, רק שלא שהיתי מספיק זמן עם עצמי כדי להבין את זה או שאולי זה קרה לי בנסיבות הלא נכונות.
-
דבר נוסף שהבנתי זה שלא משנה כמה אני אחשוב שזה טוב לרוץ או כמה יאלצו אותי – כל אלו הם דברים חיצוניים שלא באים ממני! אבל..בארגע שמשהו יבוא מרצון אמיתי שלי ושל הבטן שלי (ולא מהמוח החושב שלי) זה יקרה וזה רק עניין של זמן. וזה נכון לכל דבר בחיים, בטח לגבי השקעות – לא משנה כמה יגידו שזה חכם או נכון, כל עוד זה לא משהו שיבער עמוק מבפנים זה לא יקרה.
-
הצלחה היא סובייקטיבית! 2 ק”מ ריצה יכול להיות בדיחה עבור אנשים שרצים מרתונים ומתחרים באיש הברזל, אבל בשבילי זו הצלחה מסחררת והישג גדול מאוד. הצלחה שלי היא אישית ולא ביחס לאחרים.
מה למדתי מזה לחיים?
- היעדים והמטרות שאני מגדירה בחיים שלי, הם קטנים הרבה יותר מהיכולת שלי ומעבר לזה, הם נמצאים אך ורק בראש שלי ולעיתים מהווים תקרת זכוכית עבורי.
- עשייה ותנועה גורמות לתזוזה ולגלגלי החיים לנוע ולזה לשהכוכבים יסתדרו. לעומת זאת, חוסר עשיה, לא רק שלא מקדם, אלא גם גורם לפחדים וחרדות שכולם עושים ואני לא. אם מתחשק לי לעשות משהו והוא מפחיד אותי – הדרך הכי טובה היא פשוט להתחיל ולעשות אפילו משהו קטן ולראות לאן זה לוקח אותי, בלי לתכנן יותר מידי.
- הדרך היא קדושה – היא מסע חיי! המטרות כבר יגיעו בצורה הנכונה ברגע שהדרך טובה לי ואם לא – כנראה שזו לא הדרך שלי לצעוד בה.
- לוקח זמן של התבוננות להבין מה אני אוהבת ומה לא, נשמע מוזר, אבל זה ככה. הרבה דברים שחשבתי שאני לא אוהבת או פוחדת מהם, דווקא שם גיליתי תשוקה מאוד גדולה, שם התחלתי לחלום, לדמיין ולעשות צעדים קטנים.
ואיך כל זה קשור לקריפטו והשקעות?
- לעשות! לא לשבת מהצד כי זה הרבה יותר קשה ומפחיד.
- משפטים כמו “השקעות, קריפטו זה לא בשבילי” וכו’ מקבעים תודעתית וגורמים לפספס עולמות שלמים שאולי אפשר למצוא בהם עניין גדול. במקם זאת אפשר לחשוב שהיום זה משהו שלא מתאים לי, אבל אולי בהמשך דווקא כן.
- בעולמות הפיננסים וההשקעות אומרים כל הזמן להגדיר מטרה. המשפט הזה, שהוא מאוד נכון, גם מאוד מטריד – לא תמיד נדע מה המטרה שלנו, לפעמים זה אפילו יגרום לאנשים לקפוא ולא לעשות כלום כי אין להם מטרה, איך אפשר לדעת מה המטרה אם אין לי שום כיוון או דרך שעשיתי? בהעדר מטרה או בהנתן מטרה שניראת רחוקה או מלחיצה- עשייה היא הפתרון, להתחיל בצעדים קטנים, התנועה והדרך הן קדושות, הן אלו שגורמות לנו להבין ולדייק את המטרות שלנו ולא תמיד הפוך.
- להנות מהדרך – ללמוד, להבין ולא לפחד לטעות, להפסיד (כמובן לגדר את הסיכון)
- יש דברים, כמו השקעות שיגיעו רק מהבטן ומעצמכן ולא ממקור חיצוני שאמר, לחץ או דחף אתכן. זה חייב להגיע מבפנים.
ומה הכיף בקריפטו? שאפשר לעשות את הכל במינמום השקעה וכך גם בסיכון מינמאלי. זו עשייה, זו תנועה והיא מדייקת אותנו ואת המטרות שלנו – מה נכון או לא עבורנו, מה מתאים לנו ומה המטרות שלנו.
בהצלחה,
קריפטו וומן.
התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו, נתוניו, מצבו הכספי, נסיבות ומטרות השקעתו המיוחדות של כל אדם, או תחליף לייעוץ כאמור. אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. על אף מאמצים למנוע זאת, המידע באתר עלול להיות חסר, שגוי, או לא מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב עושה זאת על אחריותו בלבד.